אתם רוצים שהילד שלכם יאכלו יותר טוב.
אז מה יותר הגיוני מאשר להגיש לו אוכל בריא ישר לצלחת?
אז למה זה לא עובד?
הצלחת היא הרבה פעמים סוג של מראה.
אם אתם מסתכלים על עצמכם במראה, האם אפשר לשנות רק את ההשתקפות?
הדבר היחידי שישנה את מה שאתם רואים במראה הוא לשנות את עצמכם.
וזה עובד בדיוק ככה בצלחות של הילדים.
צלחת עם פסטה (בלי כלום)
חביתה, שאסור שתיגע בשום דבר ליד
צלחת של אורז לבן ושניצל (בלי חתיכות, דק לגמרי)
יכולה לספר לנו על הילד שמאחוריהן.
אולי זה ילד שמפחד לערבב דברים,
אולי זה ילד שנלחם על העצמאות שלו, שרק כאן אי אפשר להגיד לו מה לעשות כי הוא המחליט
אולי זו ילדה שממש מפחדת מדברם חדשים, ומרקמים לא מוכרים.
אז מה יותר הגיוני מאשר להגיש לו אוכל בריא ישר לצלחת?
אז למה זה לא עובד?
הצלחת היא הרבה פעמים סוג של מראה.
אם אתם מסתכלים על עצמכם במראה, האם אפשר לשנות רק את ההשתקפות?
הדבר היחידי שישנה את מה שאתם רואים במראה הוא לשנות את עצמכם.
וזה עובד בדיוק ככה בצלחות של הילדים.
צלחת עם פסטה (בלי כלום)
חביתה, שאסור שתיגע בשום דבר ליד
צלחת של אורז לבן ושניצל (בלי חתיכות, דק לגמרי)
יכולה לספר לנו על הילד שמאחוריהן.
אולי זה ילד שמפחד לערבב דברים,
אולי זה ילד שנלחם על העצמאות שלו, שרק כאן אי אפשר להגיד לו מה לעשות כי הוא המחליט
אולי זו ילדה שממש מפחדת מדברם חדשים, ומרקמים לא מוכרים.
המון פעמים אנחנו מנסים לעשות שינוי ב(סוג של) כוח.
מכניסים לצלחת הזו, שהיא לא שלנו דברים שאנחנו רוצים שהם ינסו.
מחביאים ירק בקציצות, מוסיפים מלפפון ליד החביתה
ובתגובה אנחנו מקבלים כעס, התנגדות
למה?
כי אי אפשר לשנות רק את ההשתקפות במראה.
אנחנו לא יכולים לעשות קיצורי דרך,
אלא רק לעזור לילדים שלנו לעשות שינוי ממקום אמיתי, מהרצון שלהם עם כלים מקדמים ולא בכפייה.
אז עכשיו תגידו לי בטח, "אבל גלית, הילד שלי חכם, סקרן, מבין אבל איכשהו, כשזה מגיע לאוכל הוא פשוט, איך לומר... עקשן!
לא מוכן לטעם דברים חדשים, (אלא אם כן זה חטיף חדש)
מעדיף אוכל תעשייתי ופחמימות ריקות במקום ירקות ופירות ולא מוכן, בשום אופן
לוותר על הקטשופ שמלווה (או ליתר דיוק מטביע) כל ארוחה."
ואתם בטח דואגים לו, רוצים שיאכל את מה שהגוף שלו צריך כדי לגדול ולהתחזק
רוצה למנוע כמה שאפשר חסרים תזונתיים.
מכניסים לצלחת הזו, שהיא לא שלנו דברים שאנחנו רוצים שהם ינסו.
מחביאים ירק בקציצות, מוסיפים מלפפון ליד החביתה
ובתגובה אנחנו מקבלים כעס, התנגדות
למה?
כי אי אפשר לשנות רק את ההשתקפות במראה.
אנחנו לא יכולים לעשות קיצורי דרך,
אלא רק לעזור לילדים שלנו לעשות שינוי ממקום אמיתי, מהרצון שלהם עם כלים מקדמים ולא בכפייה.
אז עכשיו תגידו לי בטח, "אבל גלית, הילד שלי חכם, סקרן, מבין אבל איכשהו, כשזה מגיע לאוכל הוא פשוט, איך לומר... עקשן!
לא מוכן לטעם דברים חדשים, (אלא אם כן זה חטיף חדש)
מעדיף אוכל תעשייתי ופחמימות ריקות במקום ירקות ופירות ולא מוכן, בשום אופן
לוותר על הקטשופ שמלווה (או ליתר דיוק מטביע) כל ארוחה."
ואתם בטח דואגים לו, רוצים שיאכל את מה שהגוף שלו צריך כדי לגדול ולהתחזק
רוצה למנוע כמה שאפשר חסרים תזונתיים.
|
ובטח כבר ניסיתם הכל - חוקקתם חוקים - "מתוק? רק אחרי האוכל!"
|
