ארבעת המרכיבים שחייבים להיות שם, כדי שטיפול בילדים יצליח

בפוסט הזה, נצלול ונעמיק לתוך ארבעת המרכיבים שחייבים להיות שם, כדי לפצח את "מערכת ההפעלה" של כל הילדים.
מבטיחה לכם שתקבלו המון ידע שימושי שיעזור לכם להניע ילדים לפעולה ולהצלחה. כי ברגע ש"תדברו בשפת הילדים", הם יבינו אתכם,  יעשו את מה שתבקשו... ולא תצטרכו להסתפק בטיפול בהורים בלבד
1. סביבה תומכת
המרכיב הראשון וההכרחי לכל תהליך של שינוי אצל הילד הוא סביבה תומכת. בתהליך שינוי תזונתי אצל ילד, הסביבה התומכת כוללת את הגישה התזונתית של המטפל, את ההדרכה והתמיכה בהורים,
הגדרת המחויבות והתפקיד שלהם, הבנה איך כל זה עומד להתבצע פרקטית ואת רוח הדברים וההתנהלות המומלצת.
סביבה תומכת פירושה לתת לילד את כל האמצעים הדרושים לו -
לבשל אוכל מתאים, להרחיק מזון לא מתאים, להוריד את הלחץ בבית.
כל אלה אני בטוחה שקיימים בטיפול שלכם. ואני מוסיפה - את השינויים בבית לא לעשות ביום בהיר אחד כהפתעה והנחתה, אלא כחלק מתהליך כולל, מובן, ומתוקשר בחכמה כך שהילד ירגיש חלק ממנו, ולפעמים אפילו יוביל אותו. 
ילד בן 9, לא יכול לדאוג לעצמו לסביבה תומכת, הוא תלוי לחלוטין בהוריו. ועם זאת לילד בן 9 יש המון אופציות להגיב לשינויים שחלים סביבו.
הוא יכול להתנגד ולהתחיל מלחמת עולם מול המצב הכפוי החדש,
הוא יכול להתנגד בתחילה ולהיכנע בהמשך כי אין ברירה, זה מה יש וככה זה, (ולהתפרע בכל מקום בו יותר ממנו הרסן),  והוא יכול סתם לציית מול הסמכות ההורית שמתגבשת מולו (לעיתים רק עד יעבור זעם).
הנקודה הזו בעיני היא לב ליבו של העניין.
איפה הילד? 
דיאטנית שהכניסה את ארבעת המרכיבים לטיפול שלה, סיפרה לי על אחד מהמטופלים שלה , ילד (בן 9 :-)) שביקש מאימא שלו אחרי מספר מפגשים, שתעשה קניית ירקות פעמיים בשבוע, מכיוון ש"פעם אחת לא מספיקה, ולפעמים אני רעב דווקא לעגבנייה, אבל אם אין עגבנייה במקרר אז אני סתם אוכל טוסט".
זה לא קורה "סתם", זה קורה רק כשמתייחסים לילד בכבוד, ומדברים אליו בשפה שהוא באמת מבין. אז בואו נמשיך לשלבים הבאים כדי שהתמונה תתבהר.

2. למה?

כשאנחנו רוצים שילד יפעל ממוטיבציה פנימית ורצון, אנחנו חייבים לספק לו "למה" - כלומר סיבה הגיונית (בעיני הילד שלו) ששווה את המאמץ. 
הלמה של ההורה והלמה של הילד ממש לא חייבים להיות זהים.
הורה רוצה שהילד יצחצח שיניים מסיבות בריאותיות, ילד ירצה לצחצח שיניים כי יש לו מברשת של בוב ספוג, או מברשת חשמלית חדשה, או כי זה שלב הכרחי לפני שמקריאים לו סיפור שהוא ממש אוהב.
כשאנחנו נותנים כבוד לילד, וטורחים לתקשר לו "למה" מובן, מעצים ושווה מאמץ, אנחנו נותנים לו דלק להתמיד ולעמוד מול הקשיים.
כשמדובר בתהליך של דיאטה אצל ילדים, הופכת שאלת ה"למה" הזו למאוד מאוד טעונה.
אותם הורים שמצד אחד יכולים להצמית ילד במבט כשהוא מבקש פרוסת עוגה שלישית, יכולים להתחבא ולדבר בביטויים "מכובסים" כמו  "בריא, לא בריא" כשכל מה שמשמין הופך ללא בריא.
ואיך בדיוק ילד מרגיש שכל מה שהוא מבקש "לא בריא" בזמן שאין להורים שלו שום בעיה כשאחיו הקטן אוכל את אותם צ'יפס עם שניצל בדיוק, ללא בעיות בריאותיות מיוחדות….
או כמו  שנזפה בי הקטנה בגיל ארבע וחצי והודיעה לי  שאכלה המון המון ממתקים בגן, ו"תסתכלי עליי לא קרה לי כלום ואני אפילו לא חולה, רואה? אז אל תגידי יותר סתם שזה לא בריא!"

החדשות הטובות  הן שלא צריך (לפחות לא בהתחלת התהליך)
לספר לילד יותר מדיי סיפורים ולהיכנס איתו ליותר מדי הסברים.
ילד יתמיד בתהליך של  שינוי תזונתי מסיבה ממש פשוטה - אם יהיה לו כיף, הוא ירצה לחזור.
ולכן המטרה שלנו היא לגרום לו בסוף כל טיפול, לרצות לחזור גם בפעם הבאה. זה הכול.

3. הדרך
איך מתקשרים לילד מסע של שינוי?
כשילד מתחיל תהליך, גם אם נאמר לו שמדובר בשלושה חודשים, אין לו יכולת להבין "מה זה אומר".
ולכן הוא מרגיש שאין לו שליטה או הבנה על ה"דבר הזה".
אפשר לייצר אצל ילד הבנה של תהליך בכל מיני דרכים.
בשיטה שלי אני משתמשת ב"מפה הטיפולית". מפת מסע שהיא בעצם מפת הטיפול בצורה ברורה ובשפה קסומה שילדים אוהבים ומבינים.

מבחן "דורה"
תראו מפה כזו לילדים ותשאלו אותם - מה זה ומה צריך לעשות כאן?
לא תאמינו כמה ילדים מבינים מפות!
בת החמש שלי בתשובה לשאלה הזו: "צריך קודם כל לחצות את הגשר, אחר כך לחצות את הנהר, ובסוף להגיע להר ולטפס עליו."
זו פשוט תשובה מדהימה, שמכילה הבנה של תהליך מובנה.

כשילד רואה תחנות על מפה, הוא מבין שהן שם כדי שהוא יעבור בהן
הוא מבין שזה ייקח זמן
הוא מבין את ההדרגתיות 
הוא מקבל תמונה מלאה מבחינתו 
הוא אפילו יכול להבין יחסיות - פה יותר קשה, פה יותר מעניין לי.
המפה יוצרת אצל הילד מסלול התקדמות מובנה, הדרגתי ומנומק.
ויותר מכך, מבט העל שמאפשרת המפה, מלמד את הילד להסתכל על התמונה כולה.
להבין שיש עליות וירידות, ולראות אתגרים בהקשר הכולל של המסע.
כשילד מגיע למקום מאתגר על המפה, הוא יודע שבפעם הבאה הוא כבר יהיה במקום אחר, וזה מעצים את המסוגלות שלו, ומאתגר אותו להמשיך מתוך תחושת משחק והנאה. (ממש כמו שלב קשה במיוחד במשחק המחשב האהוב עליו).

4. החיבור הרגשי
זהו אולי הסעיף החשוב ביותר. יצירת חיבור רגשי.
חיבור רגשי לא יגיע משינוי תזונה, וגם לא דרך ההורים.
חיבור רגשי מגיע מההיקשרות של הילד לתהליך, מהעונג, האתגר, ההצלחות, ההבנה וה"אסימונים שיפלו" במהלך התהליך.
אז איך יוצרים רגש והזדהות?
על ידי סיפור. כל דבר סביבנו הוא סיפור. (ואם אתם רוצים להסתכל על זה בהקצנה, תציצו באיזו פרסומת סוחטת דמעות של סלקום)
כשילד מתחבר לטיפול ממקום סיפורי, התהליך הופך למובן. סיפור הבסיס המתאים ביותר לטיפול (ולכן אני משתמשת בו) הוא פורמט  מסע הגיבור. זה סיפור על ילד רגיל, שיום אחד משהו קורה והוא נזרק מהמקום המוכר והבטוח למסע של שינוי. אתגרי המסע הופכים אותו לגיבור, המשימות בדרך מעניקות לו תכונות חדשות, ידע חדש, הצלחות חדשות (ולפעמים גם כישלונות, זה לגמרי בסדר וכל ילד מכיר גיבור אהוב שנכשל לא פעם וגם לא פעמיים).
במסע הגיבור של ילד בתחום התזונה, הוא לומד, מתנסה, טועם, בוחר, לומד להקשיב לקול הפנימי שלו, מקבל את עצמו, ונוצר אצלו רצף הגיוני של צמיחה, שמוביל בטבעיות לשינוי וללקיחת אחריות.


כשתשלבו בטיפול מול הילד את כל המרכיבים שהצגתי, זה תמיד יעבוד. תוכלו לדבר ישירות עם הילד, ולייצר אצלו חוויה רגשית עמוקה ומשנת חיים.
הילדים יקשיבו לכם, יבינו אתכם, וישתפו פעולה מתוך רצון ועניין.
בדרך הזו ועל הפלטפורמה הזו של תקשורת עם הילד, תוכלו להכניס את התהליך התזונתי בו אתם מאמינים,
בלי לפחד שהוא יזיק לילד או שהוא לא יעמוד בו.
היום דיברנו על התיאוריה, בפוסט הבא שאשלח לכם מחר, נצלול לעומק דוגמאות אמיתיות ואראה לכם איך זה עובד בתכל'ס של התכל'ס, בשטח מול הורים וילדים אמיתיים.


שיהיה לכם המשך יום מעולה,
גלית

ודבר אחרון, אני רוצה לשמוע אתכן, 
כל שאלה תגובה התייחסות יקבלו ממני מענה. 
אפשר להשאיר תגובות כאן בכפתור ה comments