המסע לסופרמרקט
סיפור אמיתי עם המון מוסר השכל​

אחרי שהבנו את ההבדל בנקודות המבט בנינו לבין הילדים שלנו
אני רוצה להראות לכם איך הופכים את כל התיאורייה
​לכלים מעשיים.

לחם בלי כלום

באסיפת ההורים האחרונה בגן הודיעה לי הגננת ש"קצת מוזר אבל בזמן האחרון
בת השש פשוט הפסיקה לגעת בממרחים".
בתחילת השנה היא עוד אכלה קוטג', חומוס וגבינה צהובה.
בשנה שעברה היו ברשימה גם גבינה לבנה וטונה, 
ובחודשיים האחרונים יום אחרי יום היא מוכנה לאכול רק  לחם בלי כלום וירקות.
גם בבית היא פשוט הפסיקה לגעת בכל אלו ומחרימה כבר כמה שבועות את כל סוגי
הביצים והחביתות.
מאחר ואני מתעסקת עם אוכל לילדים בשנתיים האחרונות, ובדרך כלל הילדה אוכלת ממש טוב,
לא התרגשתי.
אימצתי את גישת ה"חפיף, זה תכף יעבור לבד"
אבל זה ממש לא...
אז עברתי לגישת ה"שבי מותק שלי, יש לנו פה שיחה קטנה לעשות"
והסברתי מה זה חלבונים, למה חשוב לאכול אותם ובאילו מזונות הם נמצאים.
הקטנה הנהנה אך המשיכה בשלה.
רק לחם עם הרבה כלום.
מאתגר? ללא ספק

אז מה עושים?

אני אציג לכם עכשיו את איך שטיפלתי בבעיה הזו, כאמא.
ממש צעד צעד, תוך כדי התייחסות לראיית העולם
מנקודת המבט של הילדה שלי. (שדה התירס שלה).

1. הגדרתי לעצמי את המטרה שאני רוצה להשיג במדויק, 
ואיך אני עושה את זה צעד צעד, בהדרגה, לאט, בכיף ובלי להעמיס
לא עליה ולא עליי.
לאור שנים של ניסיון, מאוד ברור לי כמה קל להיגרר למלחמה כוללת מול הילדה, 
ועוד לעשות את זה מכוונה ממש טובה.
אפקטיבי... זה לא!
אז הזכרתי לעצמי שאני מעדיפה להצליח בצעד קטן מאשר להיכשל בדרך למהפך ענק.
והגדרתי לעצמי את היעד:
למצוא משהו שהיא מוכנה לאכול בכריך,
ושה"משהו" הזה יהיה ממשפחת החלבונים.
זה הכל.
ברגע שהחלטתי, אני יכולה ליצור בהירות מול הילדה שלי, ולהיות בפוקוס לעזור
לה ולתמוך בה.
אפשר לצאת לדרך...

למה שהילדה שלי תרצה בכלל לעשות את זה?

הצד שלי, למה אני רוצה שהילדה תאכל חלבונים, מאוד ברור לי
ומורכב ברובו מדאגות:

1. הילדה מפסיקה בהדרגה לאכול חלבונים, זה כבר ממש נראה לי שחסר לה בתפריט.
2. התקבעו אצלה אמונות ש"אני לא אוהבת גבינות, ביצים, חומוס".
היא מסרבת אוטומטית לכל מה שקשור לזה, וברור לי שזה לא אמיתי
היא מאוד אהבה את כל אלו, אני מרגישה שאני חייבת "לתפוס" את זה לפני 
שבאמת יתקבע אצלה שהיא לא נוגעת בכל אלה לנצח...
3. אני מפחדת שאם היא תמשיך ככה עוד תקופה, 
אני אתחיל לתת לה מעדנים עתירי סוכר רק בשביל החלבון
ואוותר על מה שחשוב לי "רק כדי שתכניס משהו לפה" 
ואחמיר עוד יותר את המצב.

האם משהו מרשימת ה"למה" שלי מספק לילדה שלי אתגר, וחשק 
להתחיל לאכול לחם עם משהו במקום לחם עם כלום?
האם אני יכולה להסביר לה את זה כל כך טוב שהיא תצא מגדרה ותתאמץ?
(שאלה רטורית... אין צורך לענות!)
אז מה כן?

שוחחתי איתה בצורה מאוד מעצימה עבורה.
את כבר ממש בוגרת אני בטוחה שתביני...
כבר הרבה זמן שאת אוכלת לחם בלי כלום, וחסרים לגוף שלך 
חלבונים שמאוד חשובים לגדילה.
אני מבינה שיש הרבה דברים שאהבת פעם וכבר לא טעימים לך...
אני רוצה שנחשוב ביחד איך אפשר לפתור את זה.
יכול להיות שיש פתרונות שאת אפילו יכולה לעשות לבד...
מעניין אותך?
וזהו... עזרתי לבת שלי למצוא את ה"למה" שלה
היא תתאמץ עכשיו כי היא רוצה להרגיש גדולה, מסוגלת, כזו שיש לה
רעיונות משלה, מתחשבים בדעתה, נותנים לה להוביל.

וכך החלטנו שנלך ביחד רק שתינו למסע בסופרמרקט.
נבדוק שם ביחד, מה אפשר לשים בכריך?
וננסה למצוא דברים שהיא אוהבת,
או לפחות דברים שהיא מוכנה לטעום גם אם היא לא בטוחה שתאהב.
כדי למנוע מתח מיותר, הגדרנו שאנחנו מתחילות לחפש דברים שהיא תאהב
לאכול בתוך הכריך, וזה יכול לקחת קצת זמן עד שנבדוק ביחד... ואולי בהתחלה
הדברים החדשים האלה אפילו לא יכנסו לתוך הכריך, אלא רק יהיו לידו...

וכך יצאנו למסע בסופרמרקט.
בחיפוש אחרי "משהו" להכניס לכריך....
להעצמת החוויה, הקטנה קיבלה עגלה משלה, 
אותה גררה בגאווה גדולה תוך שהיא מנווטת בסופר.
חזרנו עם גבינה צהובה דקה דקה,
אצבעות מוצרלה
וגבינה לבנה בטעם וניל.
ועם המון התרגשות, חוויה, ואווירה כייפית מסביב למסע שלנו.
ויש גם ניצנים ראשונים...
מתברר שהמוצרלה וגם הגבינה בטעם וניל ממש טעימות, 
(חשוב לציין... שהגדרתי מראש שנקנה את הגבינה 
המתוקה פעם אחת כדי לראות אם היא כן יכולה לאכול בכלל גבינה
ואם זה טעים נכין לבד בבית גבינת וניל, ואחר כך נעבור בהדרגה לגבינה רגילה
כי אנחנו לא מחפשות ממרחים מתוקים.)

למה זה עובד?

כי הנעתי את הילדה שלי לפעולה ממקום כייפי שמדבר אליה.
כי נתתי לה סיבה  מספיק טובה,
דרך בהירה
והפכנו את המשימה לכייפית.
זה הכל:-)
גם אתם יכולים, ויותר מזה...
אתם יכלים לעשות את זה איתנו.
כל הפרטים כאן:

השיטה הזו יכולה לעבוד גם אצלכם, לחצו כאן לכל הפרטים